פרופ׳ יצחק שטנר

פרופ' יצחק שטנר

(1981 – 1900)

shatnerיצחק שטנר נולד בפֶצֶניזין, במה שהייתה אז האימפריה האוסטרו-הונגרית, ב- 13 בספטמבר 1900. הוא השלים את לימודי התיכון שלו ב- 1920 ומיד לאחריהם נרשם לאוניברסיטה, שם למד גיאוגרפיה והיסטוריה ועבד במכון הגיאוגרפי עם פ. מצ'טשק, ובשנת 1925 הוענק לו תואר דוקטור לפילוסופיה.

במקביל ללימודיו האוניברסיטאיים, שטנר החל מתעניין בפעילויות ציוניות אשר הפכו בהדרגה לגורם דומיננטי בקריירה שלו. כדי להכין עצמו לקראת עלייה לארץ, עסק שטנר ב-1926 בהכשרה חקלאית תיאורטית ומקצועית, אולם זו הייתה חייבת להפסק בשל בעיות בבריאותו. אבל כדי להכין את עצמו לעליה לארץ, עבר לבית-ספר מקצועי של ענף הבניה, סיים לימודיו בתעודת "מוסמך בניה"(Baumeister) ב-1928, ועבד במקצועו זה בווינה משך שנתיים. באותו הזמן היה כבר נהיר לשטנר שתחייתו של העם היהודי בארץ תכלול מרכיב מדעי חזק. לכן הוא פעל בנמרצות בעיסוקיו האקדמיים במכון הגיאוגרפי של אוניברסיטת ווינה. כחוקר מן המניין שם, הוא נסע למחקרי שדה רבים ברבות ממדינות אירופה וכתב כמה עבודות גיאוגרפיות על סיביר וליטואניה. אולם האקלים הפוליטי ששרר באירופה וצמצום ההזדמנויות המדעיות עבור היהודים, דחפו את שטנר לעלות ב-1936.

צעדיו המקצועיים הראשונים של שטנר בארץ, כללו עבודת מיפוי במשרה חלקית, במחלקה לגיאולוגיה שאך זה הוקמה באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן ייעוץ לסוכנות היהודית בקשר לפרוייקטים התישבותיים.ברמה האקדמית הגיאוגרפיה לא היתה מפותחת בארץ בשנות השלושים והארבעים, ולכן העביר שטנר את עיקר פעילויותיו, להקניית השכלה גיאוגרפית במכללות להכשרת מורים ובבתי הספר התיכוניים בתל-אביב ובירושלים. הוא גם העביר קורסי קיץ תכופים בקיבוצים רבים, כולל אלו המרוחקים ביותר, וערך טיולים לימודיים עבור חבריהם. בו בזמן המשיך שטנר במעורבות פעילה במחקר, למרות קשיים מקצועיים. עבודתו על ההיסטוריה הכרטוגרפית של ארץ ישראל, פורסמה ב-1951. הוא גם המשיך להתעניין ביחסי קרקע-התיישבות. בהתמקדו על חיפה כדוגמא, הוא פרסם כמה מאמרים ראשוניים בסוף שנות השלושים, ואת העבודה הסופית ב-1954.

במהלך שנים אלו תרם שטנר רבות מזמנו לצרכי בטחון. ב-1947 הוא היה אחראי על חטיבת המפות ותצלומי האוויר של "ההגנה" בירושלים, ומאוחר יותר הפך לראש המחלקה לפיענוח תצלומי אוויר בצבא ההגנה לישראל שהיה אז בראשית דרכו.

החלטתו של שטנר להצטרף לדוד עמירן במחלקה הצעירה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית,בתחילה כמרצה מהחוץ במשרה חלקית, וב-1952 כמרצה בכיר קבוע, הוותה נקודת מפנה בהתפתחות הגיאוגרפיה כדיסציפלינה אקדמית בישראל – והיא סימנה תקופה של תמורה מהירה בלימוד ובמחקר. שטנר המשיך את עיסוקיו בגיאומורפולוגיה, כרטוגרפיה היסטורית וגיאוגרפיה רגיונאלית. שורשי עבודותיו החשובות ביותר של שטנר נעוצים באמצע שנות החמישים. תקופה זו הייתה הפורה ביותר בקריירה המדעית שלו ובאה כאילו לפצות עבור שני העשורים הקודמים של נלהבות כבושה. על-אף שלא היה כשיר במיוחד פיסית, שטנר הצטרף ברצון לפרוייקטים רבים של מחקרי-שדה – תכופות בתנאים לא נוחים – בחלקים רבים של ישראל, כמו גם תורכיה, יוון סיני, צרפת, פורטוגל וספרד.

התעניינותו של שטנר בגיאומורפולוגיה ותצלומי אוויר, מצאה את ביטוייה העיקרי במחקר הפרטני המוכר מאוד שלו בנושא פיתולי נהר הירדן. הוא לא נרתע מחוסר הנגישות למרבית מהאתרים בשטח והצליח להפיק תיאור תהליכים מדוקדק עד מאוד של מערכת הפיתולים בנהר הירדן כולו – אכן אחד המחקרים הייחודיים. עבודתו הבינלאומית הידועה ביותר עם זאת, נוגעת לניתוחו החד של "תופעת הבליה" שעודנה תקפה לבליית סלעים אפילו בסביבות היבשות ביותר, על-אף 20 שנות מחקר אינטנסיבי עוקב בתחום ייחודי זה.

במהלך תקופה זו היה שטנר מעורב באופן פעיל גם בעבודה בארגון מקצועי. הוא היה חבר בשתי וועדות של הארגון הגיאוגרפי הבינלאומי, זו של כרטוגרפיה (1956-1952) ושל גיאומורפולוגיה חופית (1964-1960). הוא גם שימש כעורך הגיאוגרפי לכרכים הראשונים של האנציקלופדיה העברית וכתב למעלה מ-30 מהערכים העיקריים שבה. הוא ערך את החלק שעסק בהיסטוריה נופית באטלס ישראל ושימש חבר בוועדת העריכה של כתב-עת זה (1969-1965).

בערך באותו הזמן הפך שטנר לדמות מובילה בארגון וולונטרי של מדענים ואחרים אשר החליטו לפעול למען שמירה על חופי ישראל, שהיו אז (ואף כיום) נתונים בסכנה חמורה בשל כרית חול בלתי מבוקרת, לצרכי בניה. למרות שהמחקרים הנרחבים והצעות התסקירים שפיתחה הקבוצה לא ייושמו מעולם, דוחותיהם תרמו באופן מכריע לאיסור לבסוף על-פי חוק, של כריית חול מחופי הים.

במהלך שנות החמישים המאוחרות ותחילת שנות השישים נשא שטנר בנטל העיקרי של הוראת הגיאוגרפיה הפיסית למספר גדל והולך של סטודנטים באוניברסיטה העברית. הוא בתקופה זו חיבר את ספר הלימוד בעברית בגיאומורפולוגיה. מורשתו המדעית העיקרית של שטנר טמונה בהנחת עבודת הבסיס למען חינוך דור ההווה של הגיאומורפולוגים הישראלים. תלמידיו או תלמידי תלמידיו הם כיום חברי הסגל הבכיר בכל האוניברסיטאות בישראל ורבים מהם מחזיקים במשרות בולטות במקומות אחרים.

למרות שלעבודות המחקר האישיות שלו היה מעט במשותף עם המהפכות המודרניות אשר שינו את פני הגיאומורפולוגיה במהלך שני העשורים האחרונים, הוא עודד את תלמידיו ללכת בנתיבים החדשים. רחוק מלהיות דמות סמכותית מוחצנת, הוא משך והשפיע במחקריו על סטודנטים באמצעות שילוב מיוחד של ביקורת בונה, הקפדה על תהליכים מדעיים, כבוד גדול לדייקנות ומעל הכל עניין אישי חם. לעיתים נראו בתחילה הערותיו הביקורתיות כמתמקדות בדבר חסר חשיבות כגון צורה או סגנון, אולם במרבית המקרים הערכת מחדש חשפה את ערכם המדעי המובנה. הוא המשיך להתעניין בכל אחד ואחד מהסטודנטים, זמן רב לאחר פרישתו ב-1968. רבים מהם המשיכו לבקש בעצתו, שניתנה בקביעות באווירה אפופת עשן ונשלטת בעיניו מלאות החיים, אשר מעולם לא איבדו מזוהרם המגנטי אפילו במהלך שנות מחלתו האחרונות. יצחק שטנר הלך לעולמו בירושלים ב-15 בפברואר 1981.

רשימת פרסומים

Schattner, I. 1933. Lettland. Versuch einer Landeskunde. Mimeographed.
Schattner, I. 1935. Die Entwick1ung del' sibirischenKulturlandschaft. Mimeographed.
Schattner, I. 1937 & 1938/39. Haifa: the port city. Ha-Teva Weha-Aretz 5: 190-194, 239-243, 366-372, 474-476; 6: 79-85, 147-152, 219266 (in Hebrew).
Schattner, I. 1942. The Hieronymus maps. Bull. Jew. Palest. Explor. Soc. 9: 61-69 (in Hebrew).
Schattner, I. 1935. Die Entwick1ung del' sibirischenKulturlandschaft. Mimeographed.
Schattner, I. 1942. The Tabula Peutingeriana. Bull. Jew. Palest. Explor. Soc. 9: 98-104 (in Hebrew).
Schattner, I. 1943. The literature on maps of the Holy Land. Bull. Jew. Palest. Explor. Soc. 10: 90-97 (in Hebrew).
Schattner, I. 1944. Physical geography. Jerusalem. Mimeographed. 102 p.
Schattner, I. 1945. The cartography of Palestine. Weizmann Memorial Volume, Jew. Palest. Explor. Soc. 33-39 (in Hebrew).
Schattner, I., ed. 1948. General Atlas. London & Tel Aviv. 16 + 40 P (in Hebrew).
Schattner, I. 1950. Eretz-Israel, a geographical survey. In: Biblical Encyclopedia. Vol. I. p. 638-663.
Schattner, I. 1951. The Maps of Palestine and their History. Jerusalem. 204 p.
Schattner, I. 1952. Views on the physical geography of Palestine during the first half of the 19th century. Eretz-Israel Vol. 2. (Liff Memorial Volume.) p.41-49.
Schattner, I. 1953. The influence of the Holy Land upon the physiographic theory in the middle ages and premodern time. Actes du VIle Congres International d'Histoire des Sciences. Paris.
Schattner, I. 1954. Haifa: a study in the relation of city and coast. Isr. Explor. J. 4: 26-46.
Schattner, I. 1956. The meanders of the Jordan. Bull. Isr. Explor. Soc. 2: 145-151 (in Hebrew).
Schattner, I. 1956. The surroundings of Jerusalem. Jerusalem I: 25-34 (in Hebrew).
Schattner, I. 1956. The meanders of the J ardan River and their relation to climatic conditions in the rift valley. 18th Int. Geogr. Congr. Brasil. Abstracts of Papers. p. 52-53.
Schattner, I. 1957. The morphology of the Jerusalem mountains. Yehuda WiYerushalayim. p. 137-143 (in Hebrew).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s